במשך שנים הרגשתי, שאני חסומה! שיש יותר עבורי, בחיים כאן, ואת היותר הזה אני חייבת לעצמי. יותר מאוחר גיליתי, שגם לעולם סביבנו, מגיע היותר המשמעותי הזה שיש בנו.
להמיס את החומות שבפנים
כתבה: מיכל קמיל
מכירים את הרגע הארוך הזה (דקות, ימים ואפילו שנים), שבו אנחנו שומרים בפנים מה שאנחנו באמת מרגישים, חוששים שאם זה יצא החוצה, החיים כמו שקיימים עכשיו, יקרסו. הרגע הארוך הזה , שבו אנחנו מחכים לזמן הנכון, שבו אנחנו לא מסוגלים להאמין שבכלל שווה לדבר, לומר, לבטא ולדבר על מה לא טוב. מה יכול להיות נכון לנו.
הזמן הארוך, שבו אנחנו נשארים במערכת יחסים רעילה ולא מעזים לשנות...
כל הזמן הזה, שבו אנחנו מחזיקים בפנים בתוכנו, את סדנת החלום שלנו, זאת שאנחנו כל כך משתוקקים להעניק לאנשים. לעולם, מחזיקים בבית את הציורים, הפסלים ונותנים לכל סוג של יצירה ויצירתיות שלנו, לחכות שנים כדי לצאת לאור.
כמה אומץ צריך כדי לעשות את הצעד הראשון, שישחרר את הנשימה העצורה, השומרת, המאפקת,
הצעד שיקרב אותנו לאדם אהוב, ממנו התרחקנו, או ירחיק אותנו מאדם רעיל עבורנו.
הצעד שיבטא בחוץ, בעולם, את היצירה שבנו,
הצעד שיאפשר לעשות שינוי משמעותי בחיינו.
וזה לא סתם שזה כל כך קשה, כבד, סגור, מסובך.
יש שם סורגים וחומות של שמירה, שחומת סין קטנה לידם.
אנחנו יכולים לנסות לנתץ, לשבור להתנגח בחומות האלה שלנו, ללטף, להתחנן, לבקש ולא להבין איך הן אינן קורסות.
אפשר להגיע עם זה לסף ייאוש של השלמה...
אני התחלתי את החיים שלי , כילדה עם דמיון, צחוק, חופש ביטוי, ביטחון, חלומות, יכולות שונות ובהדרגה, נפגעתי שוב ושוב, ממילים, מצחוק, מתנאים שהכריחו להתנהלות מסוימת, ממניפולציות שפצעו את העולם הפנימי שלי והקשיחו, הרימו מנגנוני שליטה והגנה שחסמו את הפגיעות מבחוץ, אבל גם את האור והיופי של כל המתנות הטבעיות, המקוריות, שאותן נולדתי לתת לעולם.
במשך שנים הרגשתי, שאני חסומה ותקועה! שיש יותר עבורי, בחיים כאן, ואת היותר הזה אני חייבת לעצמי. יותר מאוחר גיליתי, שגם לעולם סביבנו, מגיע את היותר המשמעותי הזה שיש בי-בנו.
וזה אכן השתנה וממשיך להשתנות אצלי!
זה יכול להשתנות אצל כל אחת, ואפילו בדרך שיכולה להיות נעימה ומלאת סיפוק.
דרך שבה אנחנו לא ננתץ, אלא נרכך ונמיס ונגמיש את כל מה שיש בנו, נלמד לבטא, להוציא לאור, להראות את עצמנו המשמעותי!
הדרך שבה אני מאמינה ומציעה, עוקפת את המחשבה האוטומטית, את ההרגלים והאמונות. מציעה להרפות מהשליטה, שנותנת לנו אשליה של ביטחון ובעצם כולאת אותנו בכבלים דמיוניים של מותר, צריך, אסור, אי אפשר או אין מצב!
זאת דרך שמציעה להרפות כמעט לגמרי מהמילים המדוברות וללמוד לבטא את עצמי מחדש, מתוך האינסטינקטים, הרגשות, מתוך הלב והבטן. לבטא באמצעות תנועה, מגע וריקוד עם עצמי ועם אחרים. לבטא קשת שלמה של נושאי חיים וכך לרכך ולהמס את אותם קשרים שנוצרו בפנים, להאיר את המקומות החשוכים שבפנים ולמצוא מחדש את עצמנו. את האותנטיות, החופש, החיבור עם מה שנכון ומאפשר לנו לחיות בחופש, בשמחת הלב ובמימוש עצמי.
ואחרי כל מפגש, יוצאים יותר רכים, פתוחים, מחוזקים ושמחים! שמחים באופן הכי טבעי שיש, על ההרגשה של להיות עצמנו באופן הכי נכון לנו. באופן שמתחבר עם הגרעין הפנימי הזה שאתו נולדנו. זה שרבים קוראים לו פוטנציאל מולד.
הדרך הזאת מתאימה לכל גיל. אין צורך לדעת כיצד לנוע ולרקוד. התנועה היא חלק מהחיים שלנו מהרגע שנוצרנו ברחם ועד סוף חיינו. התנועה שאתה נמצא את עצמנו מחדש, היא התנועה האותנטית שלנו היום. ממנה נתחיל ואתה נעבוד יחד, בליווי מוזיקה נפלאה מסוגים שונים, בתוך קבוצת אנשים תומכת, שרואה אותנו ובדרך של תהליך מרתק, מהנה, מאתגר ומרפא, שיצר רולנדו טורו ארנדה , מפתח שיטת הביודנסה ואני מיכל קמיל, משלבת בו את כל הניסיון שלי כמאפשרת
ביודנסה בעלת ניסיון, כמורה בבתי ספר להכשרת מנחי ביודנסה וכתרפיסטית בתנועה ובהתמקדות, יחד עם הילדה שבי, זאת עם דמיון, חלום ואינסוף יצירתיות.
לפרטים נוספים, לסדנאות ולשיעורים שבועיים, פנו: מיכל קמיל